מה זה בעצם החיים שלי?

היה לי ברור שאני צריכה לכתוב משהו על עצמי בבלוג שלי, שאנשים שיגיעו אלי לבלוג (בעצם זה אתם היות ואתם קוראים כרגע את השורות האלה) ירצו לדעת מי אני ואיך אני נראית. אבל המשימה התגלתה כיותר קשה משחשבתי ברגע שהתיישבתי מול המחשב לרשום כמה שורות אודותיי. התחלתי להרהר מה יהיה רלוונטי עבורכם לדעת בהקשר של הבלוג וגיליתי את עצמי שוקעת בים של מחשבות ומתקשה לבחור את הדברים הבודדים שאותם כדאי לרשום.

לא מעט זמן עבר בהרהורים עד שהחלטתי כי אם זה הבלוג שלי ובו אני הולכת לכתוב את הדברים שמעסיקים את מוחי ואת מחשבותיי אז אני יכולה להרשות לעצמי לכתוב על עצמי יותר מחצי עמוד יבש עם רשימת ההישגים בתחום הקריירה. כי מה זה בעצם החיים שלי או של כולנו, לצורך העניין? חיי אדם אינם מורכבים רק מאירועים או הישגים אלא מים של מחשבות ורגשות שרועשות במוחו ובליבו של כל אדם כל חייו.

רישום המתאר רק אירועים מרכזיים והצלחות הגדולות (או כישלונות אם תרצו) בלי להתייחס לפרטים הקטנים של חיי האדם, רישום כזה לא נותן הבנה נכונה של מיהו האדם הזה. החיים שלנו מורכבים מהרגשות וההרגשות שלנו, המחשבות, האינטרסים, האהבות והשנאות וגם אירועים גדולים וקטנים שיוצרים או מבטאים את עולמנו הפנימי.

טוב, אחרי מבוא כזה אני מרגישה שנתתי לעצמי זכות לכתוב על כל דבר ועדיין זה יהיה רלוונטי לכותרת בראש העמוד "אודות". עכשיו אוכל לכתוב.

השינוי כחוט השני בחיים  שלי

אם אני מתבוננת בחיים שלי אני רואה שהדבר המרכזי שמאפיין את חיי הוא שינוי. כמעט ואין שנה בחיי שדומה לקודמה. תחומי העניין שלי, מקומות העבודה, המקצעות, המצב המשפחתי, מקומות המגורים, התפיסות החברתיות והדתיות- הכל משתנה. יחד עם השינויים האלה גם הרגשות והמחשבות שלי משתנים. אני חושבת שמי שאני היום שונה מאוד ממי שהייתי פעם. זה נותן תקווה לשינויים נוספים אותם אני מייחלת לעצמי וזה מייצר אצלי סקרנות לגבי עצמי: מי אני אהיה בעוד כמה שנים.

המטרה

אין לי מטרה ברורה להשיגה כמו: לקנות בית, להרוויח מיליון, לנסוע לטיול בסין, להיות מנכ"לית של חברה כלשהי, ללדת עוד ילד. אבל יש רצון חזק לשנות דברים מסוימים באופי שלי וביחסים שלי עם עצמי ועם העולם. הייתי רוצה להיות יותר שלמה עם עצמי, עם משמעת עצמית חזקה, להשקיע יותר בפרטים הקטנים, להיות אמפטית יותר כלפי אנשים, לדעת להתחבר לסוגים שונים של אנשים, לחוות אהבה ועוד ועוד. לרשימה של הרצונות בתחום ההתפתחות האישית כמעט אין סוף. לכן, פתחתי את הבלוג הזה. כי אני מאמינה שאדם צריך להיות עסוק בדברים שמאוד מעניינים אותו, להשקיע את זמנו ואת מרצו בכך. בסופו של דבר, זה גם יביא לו פרנסה. (אני מוכנה לעשות את הניסוי הזה על עצמי ולדווח לכם האם זה אכן נכון. רק, בבקשה, תיעזרו בסבלנות)

ההשכלה

נכון להיום אני מצוידת בהרבה שנות לימוד באוניברסיטאות שונות ותארים בתחומים שונים. אם לרשום את כולם ששורה אחת זה עלול להיראות משונה. למדתי מתמטיקה, חינוך, בלשנות אנגלית, תלמוד, לימודי יהדות, לימודי השואה, הוראת דרך, הנחיית קבוצות וייעוץ ארגוני. בחלק גדול מן הדברים הללו אפילו קיבלתי מסמך המאשר את העובדה שיש לי את הכבוד להיות בעלת תואר אקדמאי. הלימודים האלה לא נתנו לי בסיס מוצק לעבודה במקצוע כלשהו והצלחה בקריירה, אבל הם הרחיבו את האופקים שלי, העשירו את עולמי ופתחו הרבה כיוונים להמשך הדרך. אפשר להגיד שגם יצרו בלבלול. אבל שוב, אני מאמינה שטוב להתבלבל ולחפש את השביל המפותל שנכון לי.

אני למדתי במוסדות רבים ושונים כמו האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, אוקספורד (כן, הייתי גם שם), מכון הרטמן ללימודי יהדות (אז הוא היה ממוקם בשכונת קטמון הישנה בירושלים בבניין יפיפה של קונסוליית חוף השנהב לשעבר), יד ושם, מכון יד בן צבי ללימודי ירושלים ומרכז ציפורי. שני המקומות המשמעותיים ביותר היו מכון הרטמן שם למדתי תלמוד ומרכז ציפורי בו למדתי הנחיית קבוצות. בכל אחד מהם ביליתי שנתיים ושניהם לא היו מוסדות אקדמיים במלוא מובן המילה, כלומר לא העניקו לי תואר אקדמי. מה שמביא אותי למחשבות על תהליכי למידה, על איך יוצרים למידה משמעותית וכיצד אדם מבוגר לומד.

ניסיון העבודה

העבודות שלי השתנו במקביל ללימודים: מעבודות שחורות במהלך התואר הראשון כמו ניקיון, קופאית בסופרמרקט, מלצרית (במשך שבועיים עד שהפכתי קערת מרק חם על לקוחה ובזה סיימתי את קריירת המלצרית), נותנת שיעורי עזר ועוד דברים דומים שאני אפילו לא זוכרת את כולם. הייתי מדריכה של צעירים ונוער שעסקו בנושאים של זהות, דת, עלייה, ישראל ותפוצות.

העבודה הרצינית הראשונה שלי הייתה בתוכנית של משרד החינוך 'נעל"ה'. התוכנית הביאה בני נוער מברה"מ לשעבר לישראל על מנת ללמוד בבתי ספר ישראליים ולקבל בגרות. הילדים גרו בפנימיות וקיבוצים ולמדו בבתי ספר בכל רחבי הארץ. והתפקיד שלי היה ללוות אותם ואת הצוותים המקומיים שעבדו איתם כל 3 שנות הלימודים.

אחריכן עבדתי במקומות שונים גם כמורת דרך למסיירים בירושלים, כמדריכת סיורים ביד ושם, כמנהלת פרויקטים בסוכנות היהודית.

העבודה בג'וינט ישראל הייתה אחת הממושכות: 3.5 שנים של עבודה בתוכנית לפיתוח מנהיגות קהילתית יהודית ברחבי אירופה היו טירוף של טיסות אך גם הביאה אין ספור פגישות בשפות שונות ובארצות שונות עם אנשים, הרבה מאוד אנשים.

הלימודים של הייעוץ הארגוני באוניברסיטת תל אביב הביאו אותי לעבודה במגזר הפרטי בחברת ייעוץ ארגוני. המעבר מעבודה במגזר הציבורי לעבודה במגזר הפרטי היה קשה, מרתק ומסחרר. נאלצתי לשנות את כל התוכנות שעליהן עבד הראש שלי שהתרגל לדרכי עבודה מסוימות. הקצב הגבוה, המכוונות לתוצאות, השימוש במשאבים, היחס לאנשים ולתהליכי העבודה- הכל היה שונה. העבודה הזאת הפגישה אותי עם עצמי בצורה הכי חזקה מכל עבודה אחרת.

היום…

המשך יבוא…